פוסט טראומה

הצביעות זרמה כיין. חצים נשלחו באוויר לאלפיהם. כל מבט פוצע, כל מילה חותכת בבשר החי כמו הסכין שעל הצלחת מולי.

פעם הינו אחרת, פעם הינו רכים וחמים. לא כועסים ומשוננים. פעם היו לנו הרבה ארוחות כאלו, מבודחות קצת, מתגרות קצת, הרבה מתח מיני באוויר.

פעם הינו אחרים. לא כמו עכשיו, שני צדדים במלחמה, הפסקת אש מאולצת. פעם לא יצאנו מהמיטה ימים ולילות, רק שוקעים עוד ועוד אחד בשניה. רק לחקור יותר ויותר לעומק אחת את השני.

למדנו על עצמנו איך לגעת. איך ללטף. ערכנו נסויים הדדיים, בודקים את התגובה לכל דבר חדש. למדנו על בשרנו איפה ומתי.

הסקס היה מטורף. תמיד. הגענו למצבים שלא האמנתי שהגוף האנושי מסוגל להגיע אליהם. אתה מעליי, הרגליים שלי אי שם באיזור הקיר, וזה היה מעולה. תמיד תמהתי איך אתה מסוגל להחזיק כל כך הרבה זמן מעמד. היינו שוכבים שעות רצוף, בלי הפסקה, עד שאחד משנינו צעק די.

אהבתי לראות אותך מתפתל תחתיי, אוחז בי ונאנח. אהבתי לראות את שנינו במראה הגדולה שהיתה תלויה, כמה נוח, בדיוק על הקיר שמול המיטה שלך. הסתכלתי עלינו, יושבים צמודים, אתה בתוכי, זזים יחד, שולחת מבא מעורפל משהו למראה, נהנית ממה שאני רואה.

אבל כל אלה רק זכרונות מתקופה אחרת, מרוחקת. אני חושבת עליך לפעמים.