פגסוס

שישה חודשים תמימים!! שישה!! התעניתי בנוכחותה. לא מסוגלת להסתכל עליה יותר מדי זמן, לא מסוגלת לשבת לידה בשעור. פעם אחת ניסיתי להעביר הרצאה אחת, כסא מאחוריה. רק הסנפתי את הריח של השיער שלה כל הזמן. לא שמתי לב ליקום מסביבי ובטח לא להרצאה.

למה היא היפנטה אותי כל כך? מה בה משך אותי כל כך?  השיער השחור האסוף תמיד, הפה האדום אדום, כאילו משורטט בעפרון הכי מדויק שיש, העיניים הירוקות שתמיד נראה כאילו הן מחייכות גם כשהיא לא.

היא לא היתה גברית, או גסה, או וולגרית אבל גם לא נשית או מעודנת מדי. איכשהו היא היתה קצת אנדרוגנית. קצת לפה וקצת לפה. החזה שלה הוכיח בבירור שהיא אשה בכל רמ"ח איבריה, וקשה היה להתעלם ממנו. אולי בחיתוך הדיבור, אולי באופן שבו הלכה עם רגליים מפושקות קצת, הליכה גברית.

לא יודעת אם היא היתה לסבית בכלל, אפילו לא ידעתי אם אי פעם היה לה חבר. היא לא גילתה שום דבר, לא רמזה שום דבר. פעמיים קלטתי רמזים דקים, בלתי נראים כמעט, כאילו היא כועסת על אקסית?? שלה. 

שלושה חודשים התאמצתי לא להכנס להתקלח איתה. מדי פעם, כשלא בדקתי קודם, הייתי מגלה שהיא בתא לידי. נשכתי את השפה כדי לא ללכת להסתכל עליה מתחת למים.

בפעם הראשונה שנכנסתי למקלחת והיא היתה שם, ברחתי. הסתובבתי ויצאתי. לא עמדתי במצב הזה ולו לרגע אחד.

הפגסוס שלי, יפה שלי. חצי שנה נמשכתי אליך כמו נרקומנית. מצאתי נושאי שיחה סתמיים רק כדי להצחיק אותך, לשאול אותך משהו, לחלוק איתך רגע פרטי.

כל דבר בך קרא לי. כל טלטול ראש, כל חיוך דרך המשקפיים העדינים שלך. הדרך שבה צחקת, נשמעת מבודחת וצינית בו זמנית. בלילה לפעמים היתי יוצאת לעשן רק כדי שיהיה לי תרוץ לבהות בחלון החדר שלך.

היית פעם מאוהבת במישהו מרחוק כל כך הרבה זמן? כשהמגע יומיומי. במגורים, בארוחות, בשיעורים, בתרגילים,  באימונים, בשעות הפנאי המעטות. תמיד נמצאתי ברדיוס ראיה ממך. תמיד ברדיוס שמיעה.

את קמצוץ ההנאה ממך שאבתי מלראות אותך כשאינך מבחינה בי. לא בצורה פולשנית. תמיד בציבור, תמיד כשאינך לבד. רק התבוננתי. כאילו היית יצירת אומנות עדינה וקורנת בתיבת ראווה.

ביום האחרון שלי איתך, כשידעתי בוודאות שלא נתראה יותר נשמתי עמוק ופניתי אלייך. זוכרת?

עמדנו אחת ליד השניה באמצע הרחבה, חשופות לעיני כל.

גימגמתי נורא. לא מצאתי את המילים להביע את מה שצמח לי בפנים חצי שנה. הסתכלת עלי בעיני הנחש הירוקות שלך, מבט תמהה. אבל עדיין מחייכת. כל הזמן חייכת. גם בפעמים הנדירות כשכעסת. 

<ניסיתי להגיד לך. ניסיתי לא להשמע מפחידה. חצי שנה אני מסתכלת עליך. חצי שנה שאני מתאהבת. את מדהימה. את מסנוורת.

אני אזכור אותך תמיד. הפגסוס שלי, שעף רחוק מעבר למטווחי השגתי.