שום דבר לא מפריע את תקתוק המקלדת בשעה כזו של היום.
הרעש המונוטוני של האצבעות של המקשים מכניס אותי לטראנס של עבודה, כמו מכונה משומנת מתקתקת ללא לאות.
אני כל כך שקועה בנעשה מולי שאני לא שמה לב לשעה.
דפיקה בדלת מקפיצה אותי, הזכוכית העבה מעממת את הקול לכדי מכה יחידה.
אני קמה ממקומי וניגשת לדלת. אתה עומד שם, נשען על המשקוף הרחב באגביות חיננית ונינוחות מעוררת קנאה.
אני מעט מבולבלת, לא מבינה מדוע זה החלטת להגיע עד אלי. הנוכחות שלך מוציאה אותי מהאיזון.
את מוכנה לפתוח לי לפחות? אתה שואל בחיוך קטן. אני מסמיקה ומבינה שפשוט עמדתי ובהיתי בך מעבר לדלת הזכוכית.
אני מכניסה אותך למשרד ומכינה לך קפה. אתה מתיישב על אחת הכורסאות העמוקות שמולי וממתין בנחת שאסיים את שהתחלתי.
אני יודעת כמה המראה הזה של יעילות נשית מעורר אותך. החולצה המחויטת, השיער האסוף גבוה מעל העורף. אני יודעת כמה אתה רוצה לראות אותי אבל נאלץ לדמיין כי הדלפק מסתיר אותי עד הכתפיים.
אני מכבה את המחשב ואוספת את חפציי מהשולחן. בדיוק כשכבר שלפתי את התיק כדי ללכת אתה נצמד מאחורי ותופס לי את שתי הידיים חזק על השולחן. זה לא נעים לי בכלל.
היום את נשארת כאן, אתה אומר לי בקול תקיף, כזה שלא מסתובבים להתווכח איתו. היום אני לוקח לעצמי עוד חלקה מהחיים שלך.
אתה מצווה עלי להשאר ולעמוד עם הידיים על השולחן והולך להביא את התיק שלך.
בכל יום מונח שם המחשב שלך הקטן, כמה עטים, מוסף הספורט היומי אפילו, אבל היום אני רואה שחשבת עלי. הבאת איתך חבלים. ואת הרצועות שהכנתי לעצמי. לפי פקודתך והעיצוב שלך.
כבר כשאני רואה את תוכן התיק אני מלכלכת לעצמי את הגרביונים. אתה קושר את הפרקים שלי מאחורי הגב ומכופף אותי קדימה. לא נוח לי, אני במגפיים עם עקבים והתנוחה מותחת לי את שריריי הרגליים מאוד. זה מאלץ אותי להרים את הישבן מעט, הלחי שלי נמרחת על משטח הפורניר של השולחן המשרדי.
אתה לוקח פתק צהוב דביק, מסוג הפריטים הכי נייטרלים הכי יום יומיים שאני רואה וממששת כל יום, כותב עליו "שלי" ומדביק לי על הפנים.
היום חמודה את נשארת לעבוד שעות נוספות, אתה מודיע לי בקול שקט וחיוך קטן. היום אני הבוס שלך.
נגמרה התקופה בה יכולת להפריד אותי משאר חייך. עכשיו אני מתחיל בהשתלטות ואני מתחיל כאן.
אתה מפשק לי את הרגליים עם ברך אחת, מחזיק אותי צמודה לשולחן בכתפיים, לוקח זוג מספריים מהשולחן וגוזר לי חור עגול ויפה בגרביונים. בדיוק בישבן.
החצאית שלי מורמת לגב, החולצה שלי מורמת לעורף ואני מרגישה כמו נלכדתי באמצע סרט פורנו זול במיוחד. אפילו במים להפקה לא השקיעו.
השולחן עושה לי כבר פס כחול נאה במעלה הירכיים איפה שקיפלת אותי עליו לצורת ר' חדה. אני מרגישה אותך מתחכך בי מאחור, הרוכסן במכנסיים האלגנטיות שלך שורט אותי בעדינות. אתה יודע כמה העור הלבן שלי רגיש.
אני שומעת את הצליל הצורם של סרגל המתכת שלי נמשך מהשולחן. דקה אחר דקה אני מרגישה את פלחי הישבן שלי מאדימים ,
המתכת של הסרגל מקררת כל מכה ומכה שאתה מנחית לפני שהכאב מחמם.
אני כבר מצטערת שפתחתי את הדלת. מצטערת שיכולתי לראות אותך דרך הזכוכית. אני מצטערת שאני במגפיים האלה,
העקבים מכאיבים לי כבר והתנוחה שאני עומדת בה קורעת לי את הגוף.
לוקח לי רגע לחוש שאתה מלטף אותי וכבר לא מכה. העור שלי כבר כל כך נפוח שאין הבדל בהרגשה.
לא נוח לי, אני כאובה, מתוחה, נבוכה ומסמיקה בגלל הרטיבות שזולגת לי במורד הרגל.
אני מתנשפת בהפתעה כשאצבע שלך עוברת לי בין פלחי הישבן, מחליקה מטה וחוזר חלילה.
בגלל שהיית טובה ולא הפרעת לי, אני מרשה לך לבקש ממני טובה אחת. תחשבי טוב טוב מה את רוצה שהיא תהיה עכשיו... מה שתבקשי תקבלי , רכוש שלי.
נפלט לי צחקוק עצבני. מה הוא רוצה ממני? על מה אני כבר מסוגלת לחשוב במצב הזה? מנסה לתמרן בין מה שאני רוצה לבין מה שיסב לו נחת.
להפתעתי עוד מכה ניחתת. לא אמרתי שיש לך נצח לחשוב!
בבקשה, נפלט לי מבין שיניים חשוקות, בבקשה אני רוצה להחליף תנוחה! הקול שלי עולה לצעקה קטנה.
לפחות המכות הפסיקו. מנצלת את ההפוגה כדי לנשום, הפנים שלי רטובות מדמעות שלא ידעתי שהזלתי. אני אעשה כל מה שיורה לי, רק בבקשה תן לי להחליף תנוחה.
הקשרים שמחזיקים את הידיים שלי כבר אינם, כדרכך בקודש אתה יכול לנוע סביבי מבלי שארגיש, מוכן בכל רגע להפתיע או להיעלם.
אתה מרים אותי בידיך וכמו משא על הכתף לוקח אותי לחדר הישיבות, פורש אותי על השולחן. כמו נוצר בדיוק למטרותיך הפרטיות השולחן עגול וגדול, גם פרושת גפיים אני לא מגיעה לקצותיו. הוא לא קושר אותי, אבל אני לא זזה בכל מקרה. נשארת בתנוחה בה שם אותי כמו המודל של דה וינצ'י.
לא רוצה לגלות מה יקרה אם אפר בקשתך, זכרון מהפעם הקודמת בה התרגזת מעלה בי רטט של חרדה. לא, אין סיכוי שאני זזה.
לפחות איני בעמידה יותר, הנעלים לא מפריעות לי.
שכובה על הבטן ומופרדת כמו חיה דרוסה, מחכה בנשימה נעתקת לצעד הבא שלך. הישבן האדום שלי מתנוסס כמו כרית של כאב ועור. אני שומעת את הדלת ננעלת אחריך כשאתה נכנס לחדר. מדליק את הטלוויזיה הגדולה שעל הקיר ומעביר לאחד הערוצים שאתה אוהב. סרט טבע על חיי הנמלים במדגסקר תמיד נראה כמו העדפה ראשונה על פניי.
הוא מלטף את שתי רגליי, נמשך מהקרסול מעלה, כלפי פנים, אל הירכיים ואז אל הערווה שלי. היית מאוד טובה היום אתה אומר בקול נעים.
הליטופים שלך מכניסים אותי לטראנס, כאילו שש ידיים נוגעות בי ולא רק שתיים, מעגלים מעגלים של הנאה מתרחבים בי כמו אדוות על המים.
אני לא רוצה שום דבר אחר בחיים מלבד שהמגע הזה ימשיך. אצבעותיך שוב מוצאות את החור בגרביונים ומגששות דרכן בין השפתיים שלי, מאחורי אני יכולה לשמוע את חיוך הצ'שייר שעולה לך כל פעם שאתה נזכר כמה מהר אני מרטיבה, כמה מהר אני מוכנה לקראתך. אצבע אחת שלך מצאה את הדגדגן שלי, לוחצת ומועכת, מסיירת סביבו ולוחצת שוב.
אני נאנחת וגונחת, קשה לי מאוד להשאר ללא תזוזה. הגוף שלי נע מעצמו בעקבות המגע, האגן שלי זז לכיוון היד שלך מבלי שאבקש ממנו ונדרשת כל יכולת הריכוז שלי כדי לא לנוע אפילו במילימטר. לאורך כמה דקות קשות אני סובלת את העינוג המענה הזה, הגוף שלי מתקשה ונתפס שוב מהמאמץ ואני כבר ברקיע אחר לחלוטין בעקבות האצבעות שלך שמשייטות לי בתוך התחתונים. מתנשמת בכבדות, החזה שלי נמעך על השולחן בכל שאיפה, כולי כבר עיסת אנוש ניתנת לעיצוב, חמם והגש.
אתה תופס את הידיים שלי ומושך אליך, אני מחליקה על השולחן שכבר נרטב ממני כהוגן ומוצאת שרוכסן המכנסיים שלך בדיוק מול הפנים שלי. עכשיו ילדה טובה, תקבלי עוד מתנה. אני מרשה לך ללקק אותי, אבל אסור לך להשתמש בידיים, ברגליים או בכל דבר אחר שאינו הפה שלך. אני מהנהנת לאישור.
הוא מתמקם מולי, שם ידיים על השולחן משני צידי הראש שלי וממתין.
כמה חיכיתי לזה, אחרי כל הפעמים שדמיינתי איך זה יהיה, הנה אתה נותן לי משהו ממך. להוטה למלא אחר רצון אדוני אני תופסת את הרוכסן בשיניים ומושכת אותו בעדינות, חלילה לי מלהכאיב לאדוני. פותחת בעזרת השיניים גם את הכפתור ומושכת את המכנסיים מטה. כולך מגורה כבר, מציץ החוצה מהפתח שבמכנסונים שאתה כל כך אוהב "בגלל הנוחות".
אני שולחת קצה לשון פלרטטני ומעבירה סביב העטרה שלך, אתה מתקרב בצעד מלא אל השולחן ותוחב את כל האיבר שלך למול פי. המשחק עכשיו הוא כבר לא שלך, הוא של שנינו. אני מלקקת אותך בלהיטות, הטעם שלך ממלא אותי. אתה מניח יד על הראש שלי ובלי בושה מכוון אותי בכוח לבלוע עוד ועוד, נדחף לי לגרון עד שאני לא נושמת יותר. רגועה לחלוטין אני יונקת ויונקת, רוצה לשאוב ממך הכל, עד שהכל יהיה אצלי בבטן. הכעס שלך והשמחה שלך, הדם שלך והזרע שלך, שהכל ייבלע בי.
אני מלקקת ומנשקת ובולעת ויונקת ומוצצת ושותה כל מה שאתה נותן לי, הפנים שלי מרוחות בנוזלי גוף ורוק ודמעות ואיפור ונוזלים של עצמי שעוד נשארו על הידיים שלך, מעורבבים כמו ציור של פולוק. אתה נושם עמוק ונאנח, מלטף לי את הלחי וזרם חם של ילדים שלעולם לא יהיו לך ממלא לי את הפה. באופן אוטומאטי אני כמעט מקיאה, תמיד היה לי קשה להתמודד עם האקט הזה, אבל אני משתלטת על הדחף ובולעת הכל, מלקקת אותך בעדינות מכל הצדדים עד שאתה נקי ונוצץ.
עבדת יפה היום, אתה מלטף לי את הראש. את רשאית לקום ולהתנקות, יש לך חמש דקות להתארגן ואנחנו יוצאים מפה, הזמנתי לנו מקומות במסעדה ההיא שאת אוהבת.
